מידע המבוסס על מקורות בסאול, בירת דרום -קוריאה, מלמד על שותפות אירנית/צפון קוריאנית במאמץ לחמש צוללות בטילי שטח ממשפחת "טילי קרקע קרקע" (ט.ק.ק).

לפי מקורות מערביים, המתבססים בין השאר על מידע עדכני שהתקבל ממספר עריקים צפון-קוריאנים, שהגיעו לסאול בנתיב "הברחה מודיעיני" המוביל מצפון-קוריאה לסין ומשם לוויאטנם והלאה למערב, עולה שאירן העבירה לצפון -קוריאה כחמש מאות מליון דולר, שחלקם מיועד לפרוייקט הצוללות.

צפון קוריאה מפעילה כ 35 צוללות דיזל, כולל צוללות ננס, שרובן (למעט צוללות קטנות שנבנו במספנות מקומיות) שייך לדגמים המכונים בנא"טו "וויסקי" וכן "רומאו" שהן צוללות רוסיות מיושנות, מותאמות לחימוש מסוג טורפדו, מוקשים, נשק נ.מ מוגבל ונשק קל.

דגם "ויסקי" מבוסס על צוללות ממלחמת העולם השניה, אורך צוללת 75,2 מטרים ומשקל 1350 טון. דגם "רומיאו" ג.כ מבוסס על שנות הארבעים, אורך 76,6 משקל 1710

לצי האיראני 3 צוללות מבצעיות, ג.כ מדגמי דיזל ותוצרת רוסית, המכונות בנאט"ו "קילו" השאיפה האיראנית היא לחמש צוללות בטילי שטח (ט.ק.ק) בעלי טווח בינוני ויכולת חימוש ראש קרבי רגיל או מותאם לוחמת א.ב.כ התקפי.

השאיפה בשתי המדינות להתחמש בצוללות - טילים מבוססת על אסטרטגיה של "קיצור טווח יעיל" בהשוואה לט.ק.ק טווח בינוני וארוך. הצפון-קוריאנים למשל, חוששים מתכנית ההגנה נגד טילים שמיישמת ארה"ב. כך למשל ברור למתכננים הצפון-קוריאנים והאיראנים שט.ק.ק ביכולת פגיעה ברדיוס 2500 ק"מ יוכל לפגוע באזורים שונים של ארה"ב (בעיקר שולי אלסקה והאיים האליוטים) כשמערכת ההגנה האמריקאית תוכל לזהות בזמן שיגור מאיים ותצליח ליירט הטיל. לעומת זאת זמן שיגור עד פגיעה מצוללת הנמצאת קרוב לחוף האמריקאי יהיה קצר מאד וע"כ יעיל (כולל יכולת פגיעה בלב ארה"ב)

הבעיה המרכזית,מלבד התאמת הצוללות לשיגור טילים, היא בפיתוח טיל מתאים, שיהיה אפשר לאחסן בבטן הצוללת כולל מתקני שיגור. טילי משפחת "השיהאב" האיראנים, המתבססים על ידע צפון-קוריאני, כולל הדגם המשופר "שיאהב3" הם טילים באורך ממוצע של 17 מטרים ומשקל ראש- קרבי של טון. מידות צוללות "הקילו" האיראניות הן : משקל 2485 טון ואורך מחרטום עד ירכתיים של 80 מטרים. האיראנים מעונינים לרכוש טילי-שיוט צפון-קוריאנים הנחשבים לנחותים בהשוואה לטילי שיוט מערביים, או למזער את "השיאהב" לממדים מותאמים לאחסון בבטן צוללות "קילו" תכנית מיזעור, הנבחנת בצפון קוריאה, מיועדת "לקצר" את "השיאהב" להוריד ממשקלו הכללי ומשקל הראש הקרבי. (למעשה ייצור טיל חדש לחלוטין)הברירה האחרת, של פיתוח טיל ייעודי לצוללות נראית בעיני האיראנים כדורשת השקעה וזמן ארוך מדי.

התכניות האיראניות/צפון-קוראניות, מתמקדות במספנות נאמפו וונסאן, וכן "במכון הפוליטכני להנעה רקטית" בפיונגיאנג (שהוא כנראה שם כיסוי, אחד מרבים, לתכניות הטילים של הצפון)

בין השאר משתמשים הצפון-קוראנים ב 12 צוללות רוסיות מיושנות, שהוגדרו "גרוטאות מתכת" ונרכשו בראשית שנות ה 90. מומחי צי אומרים שלמרות הפשטת הצוללות מרוב הציוד שהיה מותקן בהן, נותר די להפקת לקחים, חיקוי ובעיקר הבנת בעיות מבנה "וסגנונות" שיגור שונים. הערכה דרום- קוראינית אומרת שהצוללות הרוסיות החלודות, עברו תהליך "קניבליזציה" שאיפשר לצפון-קרוריאנים להרכיב לפחות 4 צוללות, שבימים אלה עומדות בפני השקה. אחת הבעיות בזהוי צוללות בבניה במספנה היא שהצפון קוראנים פיתחו שיטת ייצור ושידרוג בתוך דירים/מוסכים תת קרקעיים, החפורים בתוך החוף, רחוק מעיני הלווינים. עוד פיתחו הצפון קוראינים שיטת "ייצור מודולארי מפוזר" כשהכוונה היא לבניית חלקים שונים של הצוללות בכל רחבי המדינה והעברת הרכיבים להרכבה סופית. השיטה מופעלת גם באירן. למעשה גם ארה"ב מפעילה שיטה דומה בבניית צוללות גרעיניות שחלקיהן מועברים למספנת הרכבה והשקה.