נציגי ישראל בביקור באושוויץ אמרו שוב, כי אילו היתה מדינת ישראל חזקה בתקופת היטלר, לא היתה שואה. אך האם היתה קמה בכלל מדינת ישראל לולי השואה? האם אין כאן היפוך סיבה ומסובב?
מה היה קורה אילו לא התרחשה שואת יהודי אירופה האיומה? להלן תרחיש סביר.
____________________________________

נציגי ישראל בביקור באושוויץ אמרו שוב, כי אילו היתה מדינת ישראל חזקה בתקופת היטלר ימ"ש, לא היתה שואה. אך האם היתה קמה בכלל מדינת ישראל לולי השואה? האם אין כאן היפוך סיבה ומסובב?

עלינו לברר מה משמעות "השואה לא היתה מתחוללת".

ראשית, נניח שגרמנייה נוקטת במדיניות אנטישמית, אך לא מחוללת ג'נוסייד. בהקשר זה, קודם שנמשיך, יש להזכיר את עניין עלייה ב' וביקור אייכמן בפלסתינה ב-1937 , פרשה כמעט לא ידועה (הניזכרת בין היתר בספרה של חנה ארנדט "הבנליות של הרשע").

כך, נציגים ציוניים מפלשתינה נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמנייה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמנייה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.

חשוב להדגיש כאן כי האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהיגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מא"י, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והיזמינוהו לבוא לא"י שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, השתבח בקשריו עם ה"הגנה", וקיבל הרשאה מהיידריך לערוך את הביקור בטריטוריה הנמצאת תחת שילטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן, אכן ביקר אייכמן בנובמבר 1937 בא"י, טיפס על הר הכרמל, וכנראה ביקר גם במקומות נוספים (אף שהיכחיש זאת). אך תוך זמן קצר השילטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלסתינה. והרי בריטניה היתה אז ביחסים סבירים עם גרמנייה, כך שהגרוש הוא בדומה על רקע:

1) חשש הבריטים מחרחור מדנים איזורי של גרמנייה כנגד בריטנייה, ותמיכת גרמנייה בציונות.

2) ובעיקר, חשש בריטנייה מהתגברות זרם ההגירה היהודית לפלסתינה. וכללית, התססת יהודי א"י כנגד בריטנייה, ואולי גם התססה נוספת של ערביי פלסתינה כנגד בריטנייה (כפי שהיתה מדיניות החוץ הגרמנית ביחס למצריים ועיראק).

כך, גם לקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.

מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דו"ח שלילי, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר ש"כאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני". וסיפר כי עולי גרמנייה נעשקו על ידי גורמים שונים ובפרט הבנקים, וכי יש בארץ בנקים רבים יתר על המידה, דבר המעיד לגישתו על הנוכלות והאנרכייה הכלכלית. כך איפוא, בהחלט ניתן להניח כאפשרות "קיום ביחד" ברייך השלישי של גישה אנטישמית ארסית, בצד עידוד הגירת יהודים לפלסתינה למשל, אך לא בהכרח ג'נוסייד.

ונמשיך:

בסוף חייו היצר היטלר באוזני המקורבים לו על שלא נקט במדיניות פעילה של תמיכה בערביי המזרח התיכון, ונתן במקום זאת למוסוליני, להציב עצמו כ"מגן האיסלאם".

אם כן, נניח שהנאציזם אינו נוקט במדיניות ג'נוסייד, אלא ממשיך לדגול ב"יהודים - לכו לפלסתינה". ומאמין שדבר זה יתממש במידה זאת או אחרת בעתיד.

ובכן ההנחה היא: יש מלחמת עולם. אין ג'נוסייד שיטתי של יהודים.

יהודי מזרח אירופה מובאים איפוא לריכוזי אוכלוסייה יהודית בפולין, באוקראינה, בחלקים הכבושים ברוסייה, בהונגרייה, רומנייה. זוהי האוכלוסיה המועמדת לגרוש ("יישוב מחדש"...) בפלסתינה, במדגסקר, בארץ האש בארגנטינה.

התעמולה הנאצית מצליפה בבריטנייה על "בוגדנותה הידועה" ועל כך שאינה מאפשרת הגירה יהודית לפלסתינה. "אם הם אוהבים כל כך את היהודים, מדוע בריטניה הסתלקה מהצהרת בלפור? אולי הם רוצים שנישלח לאיים הבריטיים את יהודינו החמודים"? מלגלג היטלר ברייכסטאג לקול צחוקם של הצירים.

במקביל, גובר הלחץ הערבי על בריטנייה לא לאפשר הגירה יהודית. "אחרת יתקומם העולם הערבי והמוסלמי כולו כנגד המערב" מכריז אבן-סעוד מלך סעודייה בפגישה עם רוזוולט.

אוניות נושאות יהודים ששולחת גרמנייה לא"י, נעצרות על ידי משחתות בריטיות באיזור מלטה, ונישלחות חזרה לאירופה, תוך איומי הטבעה. "הגרמנים השתלטו על חלקים מאירופה, ומנסים גם לשלוח מאחזים למזרח התיכון ולבחוש שם בקלחת" מכריז צ'רצ'יל בפרלמנט. "בריטנייה נחושה לא לאפשר להר היטלר לנהל עבורה את העניינים. היהודים הם תחת אחריותם ואחריותם בלבד".

המלחמה מסתיימת בניצחון בנות הברית. הסופר היהודי בעל המעמד הרם אילייה אהרנבורג מכריז, זמן מה אחר הניצחון, כי פראותו של הפאשיזם הוכיחה כי הפתרון לבעיות היהודים הוא במסגרת המולדת הסוציאליסטית הגדולה. "אחינו היהודים בפולין, בהונגריה, רומניה, בולגריה, צ'כוסלובקייה, יצטרפו וישתלבו תוך זמן קצר, יחד עם עם אחיהם בבריה"מ, בבנייה האדירה הסוציאליסטית. לחיי ניצחון הסוציאליזם באירופה. לחיי סטלין שיגשים את מלוא התקוות של ההמונים המדוכאים ברחבי היבשת". ראש הועד היהודי האנטי פאשיסטי, השחקן הדגול מיכולס, מצהיר בראיון מובלט ב"פרבדה", "כי אמנם היו מחשבות שהעלו גורמים ריאקציונים, על מולדת יהודית בחצי האי קרים, אך המלחמה הזאת הוכיחה ללא כל ספק, כי הבעייה היהודית נוצרה על ידי השתוללות כוחות הלאומנות, הקפיטליזם והפאשיזם החשוכים ביותר, וכל בעייה תמצא את פתרונה במסגרת בניית הסוציאליזם בחברתנו המתקדמת".

מבחינת הציונות, הדברים הולכים ומסתבכים, עקב הדוח"ות הבלתי פוסקים ששולח ה-CIA לנשיא טרומן על כך שהיהודים בשטחי מזרח אירופה הם הגורם הראשוני במעלה לחתרנות קומוניסטית, ולנפילתם של ארצות אלו בידי סטלין. כאשר הציונות מנסה לקדם הכרזת ריבונות יהודית בפלסתינה ב-1948, מוזהר הנשיא בפני הקמת "רפובליקה סוציאליסטית" נוספת, הפעם במזרח התיכון, בפלסתינה, על ידי סטלין.

ההגירה היהודית המועטת לא"י ניבלמת עתה ביד ברזל על ידי בריטנייה. "אין שום צורך מיוחד בהקמת בית לאומי ניפרד ליהודים, דבר שיצית אש במזרח התיכון. צריך למצוא בפלשתינה הסדר פדרטיבי", קובע ראש הממשלה מטעם הלייבור קלמנט אטלי בפגישה עם טרומן בבית הלבן.

גם בקרב היהודים בפלשתינה-א"י לא מתעורר אותו זעם קדוש שהיה מתעורר אילו התחוללה, חלילה, שואה כלשהי באירופה, זעם קדוש ואיום, שבראשו, אילו קרה הגרוע מכל, היו מתייצבים אנשי רוח באמירות מזעזעות עד העצמות, כמו אבא קובנר ואלתרמן. אותו זעם קדוש שאילו אכן, היתה כוס התרעלה הנוראה מכל עוברת על העם היהודי, היה ניחת במלוא כובד זעמו על ערביי פלסתינה.

מקורות: מגעי אייכמן עם גורמים ציוניים, וביקורו בפלסתינה בנובמבר 1937

1) Hannah Arendt, Eichmann in Jerusalem. New-York: The Viking Press, 1964

עמודים 60-64. הביקור בא"י, עמוד 62 .

2) Eichmann Interrogated - Transcripts from the Archives of the Israeli Police. Jochen von Lang and Claus Sybyll (Eds.), Introduction by Avner Less. New-York: Vintage Books, 1984

עמודים 30-46 . הדו"ח האנטישמי שכתב אייכמן בעקבות מסעו, ע"מ 43-45

פרשה אפלה

מדובר כנראה בפרשה אפלה ומורכבת יותר ממה שאנו משערים, העשוייה לקרוא תגר אף על שפיותנו ותחושת הסדר הטוב.

הנושא התעורר כאשר קורא מארה"ב פנה אלי כתחקירן עיתונות ב"חדשות מחלקה ראשונה" בעקבות סרט תעודי על אייכמן שהוקרן בארה"ב בערוץ ההיסטוריה, בו הוצג בין היתר קטע קצר בשחור לבן משנת 1937 מקיבוץ בית אלפא:

j.b - and by the way...
can you investigate why the "history chanell" include a footage of kibbutz bet alfa (black&white film of roughly 5 seconds) in conection to the ss/Eichmann. (circa 1937) thank you.

תגובה לj.b זמן: 09/05/05 11:10
מ. שרון -
אייכמן מטפס על הכרמל ומבקר בקיבוצים ב-1937

נציגים ציוניים מפלשתינה נועדו תכופות עם אייכמן בשנים 34-38, ודובר על "אינטרסים משותפים" של הסדרת הגירה מגרמנייה לא"י והכשרת צעירים יהודים בגרמנייה בחוות ואפילו במתקני כנסייה שאייכמן פינה מנזירים, לשם כך.

האויב המשותף לכאורה היתה דווקא בריטניה, שהיגבילה את ההגירה. ב-1937 היזמין אייכמן פעמיים לארוחת ערב בברלין פונקציונרים ציוניים מפלסתינה, שסיפרו לו על החיים בקיבוצים, ועל קליטת המהגרים היהודים, והיזמינוהו לבוא לפלשתינה שם יארחוהו, ויארגנו לו סיור בארץ. אייכמן רווה עונג מכך, והוא קיבל הרשאה לערוך את הביקור בארץ הנמצאת תחת שילטון בריטניה. יחד עם עיתונאי ממשרדו, אדם בשם הרברט האגן, אכן ביקר אייכמן בארץ, טיפס על הר הכרמל, ביקר במספר קיבוצים בהדרכת מארחיו, כל זאת בחסות ה"הגנה", אך תוך זמן קצר השילטונות הבריטיים גרשו את השניים למצרים, ואסרו עליהם להכנס יותר לפלסתינה. גם בקהיר באו נציגי ההגנה להפגש עם אייכמן.

מכל מקום, בחזרתו לברלין אייכמן כתב דו"ח אנטישמי מאד, בעקר למטרות תעמולתיות, בו סיפר שכאשר אין ליהודים גויים לרמות אותם, אזי הם מרמים אחד את השני. וסיפר כי עולי גרמנייה נעשקו על ידי מוכרי קרקעות שהיקפיצו למעלה את המחירים ועל ידי הבנקים וספסרים שונים, וכי בכל פינה בא"י ממוקם בנק.
_____________________________

הנקודה המעניינת היא כי אייכמן בחקירתו במשטרת ישראל על ידי סרן אבנר ליס, מהר להדגיש כי רק "קפץ" לכרמל עם נהג מונית יהודי ומהר מייד לחזור לאניה ("בפלסתינה עדיף להיות במגע עם יהודים ולא עם ערבים, שכן הערבים בלגניסטים"). הדבר תמוה משהו. גם במשפטו לא זימן כעדים אישים ציונים שהיו איתו במגע בשנות ה-30, וחנה ארדנט מנסה לתרץ זאת בנימוקים לא משכנעים. על פי ידיעתי כיצד מתרחשים בארצנו "דברים שכאלה", אני משער כי אנשי המוסד קודם למסירתו למשטרת ישראל, היבהירו לו כי עדיף לו למלא פיו מיים בנושא הזה, ולא לערב אישים ציוניים, ולא להזכיר גם שהייה בקיבוץ בית אלפא, ואולי דינו יומתק או יתייחסו אליו טוב יותר בעת מעצרו או משהו כזה. ראוי לציין כי בשנה בה היה עצור, כתב אייכמן באינטנסיביות מידי יום ספר ביוגרפי על אותה תקופה, אך בן גוריון הורה לגנוז את הספר. לפני כ-5 שנים כתב היד נימסר ליורשיו בגרמנייה, אך הספר לא פורסם גם אז.

כשהחלו לאחרונה להתפרסם בארץ פרט או שניים בנושא באינטרנט, מיהרו גורמים עלומים לפרסם במקביל "הפרכות" מפולפלות.