עלילות
חיליק
מאת אש"ך שעיר
הוצאת בית מעשה -יד צדק
ב"ה.
כאן יבוא המשך תולדות עינויי חלומות ויסורי תאוות רב-זנונים, המבואר
כמו שנטף מדיו- קולמוס השרעאייבר המתכנה אש"ך שעיר. ואלה ליבות
הדברים:
פרק ב´ הרהורי עבירה ותחילת מעשה הצצה בארגזים
עוד נפשו הומייה כמיהת השניים ארגזים, שב הבחור "חיליק"
מבית- הכנסת "פריעת פתילי צדק" (שמוסדותיו הונחו לזכר
הרבנית לאה-אולגה סטחנובי´ץ ז"ל עליה מסופר שהיתה ידועה בניסי
רפוי נשים שסבלו מחלת המיגראנ´ע ועגימות הנקראת מלענכולין.)
הבחור "חיליק" הוא שחתם מהלך כ"ז התלמידים וארבעת
הפיראל´ה שרעו בעקבי מר"ן הרה"ג רבי יוסף חי-חסידוב הידוע
"כיוס´ל דעאר צוצ´לה פוין מוצ´צץ" עוד הוא כרוך בחבורת
ההולכים, פצחו מעי הבחור "חיליק" ברינה וקול כ´ירקוש,
כאילו היו המיית לב תלמיד שוקק ואוהב לכבוד תורתנו הקדושה, שהיא
ולא סטיית בשרים - היא יעלת חן לתאוות חסידיה.
בלכתו היו ברכי הבחור "חיליק" רכות כעצמות עוף שעשה בתבשיל
וסוליותיו כמלאות בדיל. אלה מסימני חולי עליו נאמר בחיבור הנודע
"שס"ה גידים מראה אסותא למי שח"ו חלה" כתב ספר
מפורט בעניני תחלואים, שיצא מסדנאות חכמי פוזנן שעל גדת נהר פולין
(זצ"ל!). החכמים ההם זצ"ל, תארו הנכפה פיק ברכיים בהליכה
"צעאדרייט´א פיסעל´ה" (רגל מסובבת) (יש הקוראין בלע"ז
פאצ´ה לעאפק´א רונדא´ע") שטוב לה אמבטי צוננים וחמים לסרוגין,
כתב המלצה מנוסה, שהנגוע בו - כך יטבול עד יעבור חולי ויבוא מזור.
מהלך שהבחור "חיליק" בא אצל גרם מדרגות כולל ובית מדרש
"חסד תאוות תורה" העולה למעון הרה"ג, נכנס במוחו
כשד מציק ומדיח ישרים- מראה שניים ארגזים וביאורי חברו שמעון "המופקר"
בלוייז, שהוא שציירם כשניים צחורים בהירים כחריצי גבינת צאן ול"ע
אפשר לוחות ברית שטרם נחרטו בעשרה.
נשימת החוטא במחשבותיו האיומות כבדה משטרח להגיע במדרגות. אחר כך
משבא להכנס תחת כנפי שבת המלכה, מצא מקומו אצל טיש הברכה באכסניית
רבו ומורו הרה"ג מבוצ´צץ. עוד הבחור "חיליק" נאחז
בפאת הטיש, חלפה לידו הרבנית, שמכח המקרה ותעתוע לילית היתה בסמיכות
כמעט מגע. ראה הבחור "חיליק" הרבעצ´ן שושנה-רוייז חי-חסידוב,
נושאת קומתה בגאון כובד ארגזיה השניים, המתנועעים כשני בעלי חיים
שנשמותיהם פרודות והם נאבקים במסתור השמלה -ראה ולא ידע נפשו.
בלי שיכוון חש הבחור "חיליק" קישוי הגליד המתפתל בין בטנו
לירכיו. ביראה איומה, מיהר לתלות עיניו בתקרה, זע נע ונד על כסאו,
פיו ממלמל תחינה שקטה בנוסח לחש שלימדו זליג בויים האדמוני, המכונה
"דעא´ר רומיינע´אר" (הרומני) שנחשב העוזר מוביל הפיראל´ה
והחכם ברבעייה. דבר הלחש בא מפני שפעם הבחין בויים בקללת זיקפת פתע,
שריצדה במכנסי הבחור "חיליק" ומאז לימדו שיגיד "בחסד
מלאך מיכאל ד´מלך דוד משיחנו, ד´מלך שלמה אלוף אלף עגבים, שמע מלאך
לאלף הסורר, אסוף דם הגליד והשיבו לגודלו למען לא אחטא ולא אשגה
עוון הוצאת זרע לבטלה שהוא שפיכות דמים"
לחשו הנאבק והמתאפק של הבחור "חיליק" נקטע שעה שמורו ורבו
קם ועמד חסון וכביר ברגליו ורעם לעבר תלמיד החכמים השוגה הירהורי
חטא "זול אויי´ך דעאר בוחע´ר חיליק אוייף שטייאן קידוש צעייט!"
(גם הבחור "חיליק" יקום -שעת קידוש!). מכיוון שהקישוי
נעלם כלא היה, לא סבל הבחור "חיליק" להתרומם, למלא חובת
הלבנת שבת שהיא המלכה והתמיד בכוונה רבה מבוא קידוש עד ברכת המזון
ועוד התכבד מפי הרה"ג מבוצ´צץ לברך המוציא.
הטיש עמס כל טוב מנפלאות מזווה מטבח הרבעצ´ן, בעלת השניים ארגזים,
שקולה המתנגן נשמע עולה ממחוז מטבחה, שם עמלה במחיצת בנותיה ואתן
הצפתית המסתפחת, זוגת צבי הירש "דעאר שיינעא´ר" (היפה)
שכרסה בין שיניה כאילו מלאה בהר. ציחקוק נשים, שבאוזן הבחור "חיליק"
בא כרינת שובבים, עורר חמת הרה"ג שהרים אליהן גערה "שה!,
שטיל!.. קולכן כבטוי שטן בשרים!" אמר וההן נרגעו.
מוזמני הטיש וארבעה הפיראל´ה היו עסוקים במצוות אכילה שהיא כח הגוף
ולא חסכו קול לעיסה ובליעה. מהם ינקו נשפו ומצצו ההינע´אר זופ´ מיט
קניידעלך (מרק עוף עם קניידל) ומהם שלעסו, בקול גס וכוונה גדולה
ראויה למתנסי כרס ריקה ומעיים שורקים- הצ´שועלנט מיט בעאבאלך אונד
ברויינא א´עייר (חמין עם שעועית חומה ובייצים שלוקות חומות) אחדים
מהסובאים אצל הטיש, לגמו בהנאת צמא ואנקת יניקה, מי הקומפוט שנקרא
"אפלע´ך מיט רוזינקע´ס" (תפוחי עץ וצימוקים) שמאז צהריים
צונן במקרר וטעמו בא כתבלין הקינמון. הבחור "חיליק" נאמן
לתאורי חברו שמעון בלוייז "המופקר" שלח (בינתיים) עינו
בספל שבקצה הטיש, אצל מרפק הרה"ג, צופה בספל וזוכר משנת "המופקר"
לאמור הבנת אות פנויה לתשמיש או נעולה.
כשסיים מעשי הכלל, בכוונה גדולה של תפילות מפריד בין תורה לשמחה,
פרץ הבחור "חיליק" בשירת עליית נפש אדירה וחפצה ניגון
המהלך, שהוא "מארש- בוצ´אצץ". המנגינה, שבימי חול לוותה
צליל קלארינטו של התלמיד, כלי הזמר, דב בעאר "דעאר פייפ´דיק´אר
(השורק) אבן- חן, באה מפאת קדושת לא תעבוד, כך זומר המארש רק בחדוות
ערב שבת, מלווה תיפוף אגרופים שהלמו בטיש. כך, מלא לב הבחור "חיליק"
אהבה עזה למורו ורבו, גאון גדול בתורה ובמשנה, שזקנו האפור עלה מעלה
מטה, פיו אדום מגלה נוצץ, ארבע שיני זהב שהתקין שם הרופא הבולגרי
ד"ר דענטיסט נעים רופלידיס. פה הקדוש נפער למלוא פתיחתו, לשונו
הוורודה של הרה"ג היתה מתגלגלת בקצב המארש וזימרת באי הטיש
"דעאר בוצ´צאר איז גרוייס וי א´ מיגדל דויד (הבוצ´צאר גדול
כמו מגדל דוד) כך רעמו הקולות.
מבט הבחור "חיליק" היה בפני הרה"ג, כמו קבעו שד,
אלא שבחטאיו הכבירים מנשוא, מחיר עוונותיו וחרדת ההוזה כקודח, כאילו
ראה ממש מאחורי זקן הרה"ג פיו הפעור כמלתעות קרפיון ושיני ד"ר
רופלידס - דמותה העצומה של הרבנית, שעליה יפי תואר ההם שניים ארגזים
"אוי ויי!" זעק הבחור "חיליק" בצער בור נשמתו,
מצעק כאילו נשכו העקרב. רבו הגאון הידוע כפורם- נפש תלה בבחור "חיליק"
מבט שכולו שאלה, כקושיית ליל סדר. עוד עשה הרה"ג לחייך במלוא
הדר התקנות הדאנטיסט הבולגרי ואז שאג לבאי הטיש "קיעק´ט חבר´ה
- דער בוחר חיליק הוט אה נ´שומה, אר שרייט אוי וואי! (שימו לב חבריה
לבחור חיליק נשמה הוא צועק אוי ויי!)
נאום הרה"ג בא לעודד חסידיו ומפינת הפיראל´ה, שכל אותה עת שחלפה
מנעילת ברכות התענגו ביין קידוש מותר, בא קולו הערב של חיים גלוייב
הקטן, המכונה "דעא´ר כריכ´ער" (הזוחל) שפצח ברינה ראוייה
לפעמוני חסידים "דע´ר רבא זוגט אוי ווי דע´ר רבא שרעייט אוי
ווי יא בא בא בא בבם" (הרבי אומרא אוי ווי, הרבי צועק אוי ויי...
) שעליו השיבו העולצים "מיר שרעא´יין או וי, מיר לעכאן האה
הא, מר זינגע´ן לה לה לה" (אנחנו צועקים או וי, אנחנו צוחקים,
אנחנו שרים)
בבוא מועד סילוק כלי חרסינה ופנוי כלי כסף של שבת, ראה הבחור "חיליק"
במצוקה איך הרבנית גוחנת חסודה אצל אישה שבראש הטיש, מניחה תחתית
הספל הריק על פיו, כאילו ביקשה לאמר "המופקר צדק"... שם
למראה מעשי נושאת השניים ארגזים, הוכה הבחור "חיליק" באמת
הנוראה שראה, כל כך עד שחילץ מגרונו עוד קריאת אוי ויי! אליה צורפה
תרועת הרה"ג, שמבטו הנוצץ כמו הצטעף וכבה למראה מעשה זוגתו
בספל ואחר כך גלגל עיניו למרומים, כמבקש סייעתא ד´שמייא ועוד הגדיל
בשירת אוי ווי בא בא בא בבבם" בזעקת אכזבת מי שיודע צער מחסור
תשמיש.
בצר לו הלך הבחור "חיליק" בחשאי אצל בית חברו שמעון "המופקר"
בלוייז, שם פרס לבשר בקול נכאים חרפת "צלחת קטנה על פי הספל"
אזוי?! (ככה?!) צעק תמה חברו ופירש "הוא שאמרתי מבואה חתום
והרה"ג סובל עינויי התקשות ליל שבת" אחר כך טרח שמעון
"המופקר" בלוייז ועשה להרגיע חברו "בשבוע הבא, ההיא
תטוהר והוא יבוא מאחוריה כך תראה!". איזכור צמד ארגזי תאוותו,
ציער הבחור "חיליק" עד שקם "המופקר" ומצנעת
ביתו הביא ז´ורנאל, שהוא כתב זימה נורא, שאין עיני צדיקים שוזפות
אלא בגיהנום. השניים הלכו אצל פנס רחוב שהותיר אור שלא לעבירה וזרח
בפינת בית- המרקחת "תשורת מזור- לרפואה שלמה" שבחזיתו
עוד שלט, גם הוא מאיר עיניים "אפוטעאקר (רוקח) אחראי האדון
לוי בר יוחאי. (שהוא המכונה "דע´ר פילול" הפילול).
כמורה נבוכים לעבירה, מעשה שטן בשרים המוליך ביער אסור, פותח שערי
פרדס נעול, הראה "המופקר" לאורחו צילום רודף צילום, הכל
מראות נשים כפי שבראן הקב"ה, כולן צחורות כשלג, מציגות פתחיהן
החבויים ויש מהן המחוברות מעשה שטאעק´ר בלחץ אחד או שניים מכושיי
ערלים ועמי- הים "אזוי זייעט אס אויס (ככה זה נראה) צהל "המופקר"
ועוד הניח אצבע מורה על מפער שיקס´ע פרועת ירכיים "זה המקום
שהפרענקים קוראים אותו מנוש!" הוא אמר ועוד הוסיף צילום מראה
נורא, שיקסע כורעת כתפילת מוחמד וכושי גברתן רב מעללים וכביר לולב
בא באחוריה "צא וראה שלו כמו אחד טויטנשלייגע´ר (מכה למוות)
הכריז "המופקר" והתכוון לגליד השחור, המפואר ומשורג הוורידים
שעל כמהו יאמר בחיבור "מראה בריאים" (קונטראס לבעלי משפחות)
שכתב רבי נחום פרידמן מחכמי לוד´ז ומאמרו "תורן כאייל זיקף-
ברזל להכות חומה"
אותו לילה שבין שישי לשבת, התענה הבחור "חיליק" במיטתו.
המראות ששזף בחסדי "המופקר" פירכסו במוחו כאותם קרפיוני
חג טרם מחיצת קדקד. פה ראה ברוחו הכושי בעל הטוענשלגע´ר, שם ליטפו
עיניו השיקסעות ששדיהן ככרות לחם שחור ומעל לכל אלה מראה חזר ועמד,
גאון הרבנית החסודה ושניים ארגזים. נדודי שינה חלפו רק אחרי שג´
פעמים חטא הבחור "חיליק" בעוון הנורא של מעשה חיכוך וניפנוף
לולב ועוד יותר משלא מילא אחר מצוות תחינת מי שחטא בהבאת קרי. בשגיונותיו
אחר הבחור "חיליק" לבית- הכנסת משנשאל בסוף שחרית שבת
מדוע כבדו ארובות עיניו, כיצד עור פניו החוויר וקצף דק נצץ בשולי
שפתיו - חטא עוד יותר כששיקר "איך הוב גחאפט´ ארי´ח" (חטפתי
רוח) שכך נמחל לו בברכת רפואה שלמה, שאחריה נשלח למעונו, שיבריא
וח"ו לא יחבר חידקין -מזיקין שיקפוץ לכ"ז תלמידי הכולל
ארבעת הפיראל´ה ועוד יותר לבשר מורו וב"ב.
|
